אפשר לומר שסיפור הלידה של 2 הבנים שלי זהה. בחרתי לספר את סיפור הלידה של איתי (הקטן שלי) כי אותו אני זוכרת יותר טוב :) 

הייתי בסוף שבוע 38 של ההריון, הלכתי לי לישון וב-2 לפנות בוקר בערך התעוררתי כי השלפוחית לחצה. נשארתי לשכב ולא קמתי מיד לשירותים, נמנמתי לי במיטה עד שפתאום הרגשתי חום ורטוב בין הרגליים. ירדו לי המים. בהתחלה חשבתי שברח לי פיפי במיטה! התיישבתי ולרגע התעשטתי והבנתי שזה לא פיפי. הערתי את בעלי, קמתי, החלפתי בגדים. אמא שלי בנתיים הגיעה (תוך 10 דק׳!) לשמור עם יונתן (שהיה אז בן 2.9). בנתיים הצירים החלו, כל ציר היה כואב מקודמו. הגענו למיון יולדות אחרי 40 דק׳ מירידת המים - עם פתיחה 6! הצירים היו כבר ממש כואבים אבל הייתי רגועה ונינוחה שעד היום לא מצליחה להסביר איך (כך גם היה בלידה הראשונה, מאמינה שזה גם מה שקידם אותה כל כך). בערך ב-3 ורבע נכנסתי לחדר לידה, כאובה מאוד, ביקשתי אפידורל לפני שהספקתי להכיר את המיילדת החמודה שלי. חששתי שבגלל התקדמות הלידה, לא יהיה זמן לאפידורל. אבל במהרה חוברתי למוניטור ולאינפוזיה שתמלא אותי מים לקראת אפידורל. נשארתי לעמוד ולהתנועע כמה שיכלתי, בעלי ניסה לעזור עם עיסויים בעצם הזנב, לא ממש הצלחתי לעשות נשימות בגלל הכאב. סיימתי להתמלא מים אחרי 20 דק'. מאושרת מהסיטואציה ביקשתי מבעלי שיקרא למרדים. ועכשיו!!! המיילדת במשך מספר דקות ניסתה לשכנע אותי שאין צורך, הראש היה ממש קרוב אבל לא הייתי מסוגלת. בסוף קיבלתי קצת אפידורל שהרגיע את צירי הלחץ אבל השאיר לי תחושה באגן. לחצתי במשך שעה וחצי עד שאיתי התחיל להוריד דופק. הגיע רופא מיילד שלחץ לי על הבטן ועזר לי לדחוף אבל כבר הייתי עייפה. אחרי מס׳ דקות הוחלט על לידת ואקום. לחיצה קטנה עם ואקום והוא היה בחוץ! 6:35 בבוקר, 3.780 קילו של חום מתיקות ואהבה!!