הגענו הביתה ועכשיו מה?? מאמר שני בסדרה

במאמר הראשון עסקתי בצרכי התינוק בתקופה הראשונה שלאחר החזרה הביתה.

 

במאמר הנוכחי אתייחס לצרכי האם ובמאמר הבא אעסוק באפשרויות השונות לתמיכה

בצמד "אם-תינוק" מ"בית" או מ"חוץ".

 

הלידה כבר מאחוריך ואת בבית. אחרי כמה ימים (במקרה הטוב) בהם בן/בת זוגך שהו איתך

את נשארת לבד להתמודד עם היום-יום.

 

נו? כמה קשה זה כבר יכול להיות? זה כולה תינוק קטן שאוכל-ישן-מחרבן וחוזר חלילה, קטן עליי את חושבת...

אבל האמת היא שבדרך כלל זה לא כזה פשוט. את עייפה, הגוף כואב, יש תנועות או תנוחות שקשה לך לבצע/לשבת בהן, את הורמונאלית בטירוף והעיניים לא מפסיקות לדמוע מכל שטות. התינוק לא מפסיק לבכות או שנדמה לך שהוא לא אוכל מספיק או שהוא ישן יותר מדיי או שהוא ער יותר מדיי או ש... או ש... מה עושים??

 

קודם כל והכי חשוב לאורך כל הזמן – לנשום. פעולה טריוויאלית ולכאורה פשוטה שלפעמים כדאי לעצור ולעשות אותה מתוך התכווננות ונוכחות. לא יאמן כמה רוגע יכולות להכניס כמה נשימות עמוקות וטובות.

 

אחר כך כדאי להתחיל ולבדוק איזו תמיכה אני יכולה לקבל. מי יכול להיות איתי בימים הראשונים (כמובן אם זה מה שמתאים לי), מישהו שאני סומכת עליו שידע מה לעשות גם איתי (בתקופה הלא פשוטה הזו) וגם עם התינוק. מישהו שאני ארגיש בנוח להיות אני במלואי על-ידו.

 

אם אין בן/בת משפחה או חברה קרובה שיכולים לשמש יד עוזרת ותומכת אני ממליצה לך מאוד לחפש בקהילה אמהות במצב דומה שלפחות יהוו אוזן קשבת ומקור נחמה.

 

בנוסף ישנן מסגרות כמו סדנת "לשתף מכל הלב" המתקיימת בלֶדָה בהן ניתן לשתף, לפרוק, לקבל עצה טובה, לנוח מעט מהמרוץ ואפילו לשתות כוס קפה בנחת.

 

ואם גם בקהילה לא מצאת או שזו לא אפשרות שמתאימה לך תמיד אפשר להיעזר באשת מקצוע בתשלום דוגמת דולה פוסט פארטום או אחות. במאמר הבא אעסוק באפשרויות הללו בהרחבה.

 

בטח שמעת (ואם עדיין לא אז אוטוטו זה יגיע) הרבה את המשפט "התינוק ישן? אז למה את ערה? חשוב מאוד שהאמא תישן כשהתינוק ישן!!" אז נכון שיש במשפט הזה יותר משמץ של אמת אבל אנחנו בני אדם ובניגוד לתינוקות אנחנו לא תמיד מסוגלות להירדם בכל שעה של היום.

כן חשוב להבין שבתקופה הראשונה האנשים שהכי חשוב לדאוג להם הם התינוק והאמא (כמובן שאם יש עוד ילדים בבית תמונת המצב קצת שונה והזכויות שקיימות לאמהות לילדים ראשונים קצת "מטשטשות" עם כל ילד שנוסף למשפחה :-)).

 

כאמא טרייה את צריכה ללמוד לשחרר – לשחרר את הכביסה והכלים, את הבלאגן במטבח/סלון/חדר שינה (אל תמחקי כי אין מיותר), לשחרר את הניקיון ולשחרר את הצורך המתמיד בשליטה על כל דבר שקורה בבית. כל עוד יש מי שמוכן/יכול/עושה משהו בבית (החל מתליית/קיפול כביסה דרך שטיפת כלים, בישול והכנת כוס קפה עבורך) תני לו/לה לעשות גם אם זו לא בדיוק הדרך בה את היית עושה את הדברים.

 

כמו שציינתי במאמר הראשון בתקופה הראשונה התינוק צריך בעיקר מגע אוהב וחם. המשמעות היא שאת או כל מטפל מרכזי אחר בחייו של התינוק צריכים להיות כמה שיותר זמינים לצרכיו ולא להתעסק ב"מנהלות" בבית.

 

תלמדי לסנן הערות ו/או הארות ו/או עצות שנזרקות לעברך. גם מחברים טובים או משפחה וגם מסתם עוברי אורח שראו אותך ואת התינוק והרגישו צורך עז לספר לך איך זה היה אצלם. אל תקחי הכל באופן אישי, תזכרי שמה שנאמר לך מבחוץ שייך למי שאמר את זה ("זה שלו/שלה" זו מנטרה טובה וחשובה במיוחד בתקופה הזו).

תקשיבי לדברים שנאמרים בסבלנות וקבלי אותם באהבה כי בדרך כלל הם מגיעים ממקום טוב אבל תזכרי תמיד להקשיב לעצמך כי את (בדרך כלל) יודעת הכי טוב.

 

תזכרי תמיד שאמא טובה היא אמא שטוב לה. אל תתני לרגשות האשמה שנולדו יחד עם התינוק להשתלט ולהפריע לך בהתנהלות היום-יומית. מותר לך כאמא לקחת פסק זמן לעצמך (כמובן בהנחה שיש מי ששומר על התינוק...), לצאת להתאוורר ולנוח.

כמובן שישנן לא מעט דרכים לקחת את הנשימה הזו, להתאוורר ולנוח גם כשהתינוק צמוד אליך. ועל כך אדבר בהרחבה בהמשך.

 

 

עד אז – הסתגלות קלה ונעימה לחיים החדשים. אל תתביישי לבקש עזרה בכל שלב מכל גורם שאת סומכת עליו. ותזכרי תמיד שהרגע הזה הוא רק הרגע הזה, הכל חולף ומחר את כבר לא תזכרי את תלאות היום.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תודה גדולה לליאה - דולה מלווה לאחר לידה על הקריאה (שוב ושוב), העצות וההארות המצוינות!

 

 

 

* הכתיבה לאם ולתינוק נעשתה רק מטעמי נוחות. כל האמור נכון לכל הצדדים ולכל המינים הקשורים בגידול ובטיפול בתינוק/ת.

* כל האמור מתייחס לתינוק שנולד במועד (+-) וללא בעיות ספציפיות המצריכות טיפול מיוחד כזה או אחר.