הגענו הביתה ועכשיו מה?? מאמר ראשון בסדרה
מזל טוב, ילדת ועכשיו את אמא ואתם – משפחה.
אחרי כמה ימים בביה"ח הגיע הזמן לחזור הביתה. הכנתם מבעוד מועד את כל הציוד ההכרחי,
הבית נקי, המקרר מלא כל טוב וזרי הפרחים והבלונים מקשטים את הכל.
ועכשיו מה? מה עכשיו??
פתאום האחריות היא עלייך ובדרך כלל זו אחריות בלעדית לפחות ברוב שעות היום מאחר ובן הזוג חייב לחזור לעבודה... מה עושים עם היצור הקטן הזה כל-כך הרבה שעות? איך מקלחים? איך מרדימים? מתי הוא צריך לאכול?
שלא לדבר על שאלות "קטנות" כמו מתי אני שותה קפה? או מתקלחת? או אוכלת משהו??
עם כל הכיף והשמחה בחזרה הביתה הימים הראשונים אינם פשוטים כלל. בביה"ח היה מי שדאג לבדוק שהכל בסדר, שהביא לנו אוכל וטיפל בתינוק ועכשיו – הכל עלינו. אז מאיפה מתחילים בכלל?
בלי לפגוע חלילה בחשיבות תפקידו של בן הזוג, אתייחס בסדרת המאמרים הקרובה לצמד החשוב ביותר בכל הסיפור והוא הצמד "אם-תינוק".
המאמר הנוכחי יפרט את צרכי התינוק בתקופה הראשונה שלאחר החזרה הביתה. במאמר הבא אתייחס לצרכי האם ולאחר מכן לאפשרויות השונות לתמיכה בצמד מ"בית" או מ"חוץ".
אז מה באמת התינוק שלנו צריך בחודשים הראשונים לחייו?
לאחר שהייה לא קצרה ברחם החמים והמוגן, בו סופקו לתינוק כל צרכיו ללא כל מאמץ הוא הגיח לאוויר העולם ומאותו הרגע אנחנו מצפים ממנו "להתנהג כמו תינוק" (על השפעת מהלך הלידה על התקופה הראשונה ארחיב במאמר נפרד).
במיוחד בפעם הראשונה ואם לא נחשפנו ליותר מדיי תינוקות בחיים האמיתיים אלא רק בסרטים, הדימוי שיש לנו בראש הוא של תינוק עגלגל וחמוד שעושה אחד מהשלושה - ישן ("כמו תינוק") או יונק בשקיקה ובהנאה ואם לא אלה, הוא נח לו בשלווה על המזרן תוך שהוא מעסיק את עצמו במובייל שתלוי מעליו ומניח לאמו הנינוחה והחטובה לשתות את הקפה שלה בנחת.
אז זהו – שלא...
בחיים האמיתיים התמונה נראית קצת אחרת. התינוק שזה עתה נולד צריך להסתגל לצורת חיים אחרת לגמרי מכל מה שהכיר עד כה. אנחנו מצפים ממנו שישן במיטה או בעריסה שלו, לבד, על הגב, בתנוחה ישרה (ועדיף – שירדים את עצמו...). אנחנו מצפים שינק מהציצי או מהבקבוק ומיד אחרי ישחרר גיהוק ויירדם. אנחנו מצפים ממנו שידע להרגיע את עצמו בכל מקום בו נמצא ו"ללא מגע יד אדם". ועוד כהנה וכהנה צפיות שאנחנו מערימים על הגוזל הקטן הזה.
בחודשים הראשונים אחד הדברים שהכי חשובים לתינוק (פרט להזנה כמובן) הוא המגע הקרוב והצמוד עם (לפחות) דמות אחת מרכזית בחייו. העדיפות היא כמובן לאם אותה הוא מכיר לפניי ולפנים, אך זה יכול להיות כמובן גם בן/בת הזוג, סבא/סבתא או כל דמות קרובה אחרת.
כל דבר בסביבתו של התינוק חדש עבורו בחודשים הראשונים – החל מאור השמש, דרך קולות, מראות, ריחות ומגעים שונים וכלה בתנוחות השינה וצורות ההאכלה השונות לחלוטין מכל מה שהכיר עד כה.
המגע הצמוד יכול וצריך להיעשות בכל רגע בו האם יכולה להעניק לתינוק את המגע הזה. זה יכול להיות בצורת נשיאה במנשא (אחד מיני רבים ממנשאי הקשירה הקיימים), החזקה בידיים, מגע עור לעור, חיבוקים בכלל ותוך כדי האכלה בפרט.
לוקח לנו קצת זמן ללמוד להכיר את התינוק החדש, לגלות את קווי האופי שלו ולהבין את הסימנים הקטנים שהוא מסמן לנו. ככל שנהיה יותר צמודים אליו בהתחלה כך נלמד ונכיר אותו טוב יותר.
חשוב לזכור, גם אחרי לילה לבן נטול שינה ורצוף בכי (של האם ושל התינוק...) וגם אחרי יום בו לתחושתך, "לא הצלחתי להוריד אותו מהידיים" ו"לא עשיתי שום דבר חוץ מלהניק כל היום" כי בחודשי חייו הראשונים התינוק לא "עושה לנו דווקא". בשלב זה הוא עדיין לא יודע לעשות מניפולציות (הן אכן מגיעות ובגיל די צעיר אבל עוד לא עכשיו) וכל מה שהוא צריך כרגע זה לדעת שהוא לא לבד. יש ימים כאלה, קשים יותר, עמוסים יותר, פיזית ורגשית. ימים בהם את מותשת ורק רוצה רגע לעצמך להתקלח/לשתות קפה/לנוח. תזכרי כי זה "רק" יום וגם הוא ייגמר בסופו של דבר.
במאמר הבא אדבר בהרחבה על צרכיה של האם בצמד, על הדרכים להתמודד עם תחושות המועקה, העומס, הכעס, חוסר האונים, הצורך בזמן ובאנרגיה.
ועד אז – אשמח אם תשתפו ותגיבו בדף הפייסבוק של לֶדָה.
היכן הדברים תפסו אתכם? איך אתן מתמודדות/התמודדתן עם הטיפול בתינוק בחודשים הראשונים? מה עזר לכן?
*הכתיבה לאם ולתינוק נעשתה רק מטעמי נוחות. כל האמור נכון לכל הצדדים ולכל המינים הקשורים בגידול ובטיפול בתינוק/ת.
*כל האמור מתייחס לתינוק שנולד במועד (+-) וללא בעיות ספציפיות המצריכות טיפול מיוחד כזה או אחר.
